לו רק הייתה לי ספה

הנה 10 סיבות שבגללן אני לא הולך להופעות:
1. חם, מחניק ומיוזע. אפילו בשבדיה. אומרים שהקיץ בשבדיה זה היום הכי יפה בשנה. מצד שני, אם מתגעגעים למזג אויר קיצי תל-אביבי הארדקור, כזה מהסוג הממש ממש רע, תמיד אפשר ללכת לאיזה הופעה.
2. ההופעה לעולם לא תתחיל בזמן. מה שלא מקובל בשום תחום אחר בחיים מתקבל כאן בהבנה. אם אתם מזמינים שולחן במסעדה ל-21.00 ומכריחים אותכם לחכות עוד שעה בעמידה, לא יודע, נראה לי שמישהו הולך לעשות קצת צעקות. בתור לקוח אני לא מרגיש שלוקחים אותי ברצינות. אה, נכון, כי באמת לא לוקחים אותי ברצינות. אפילו לא טורחים להסביר או להתנצל על העיכוב. יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לעמוד 45 דקות ולחכות שהוד מעלתם ייגמרו לעשן עוד ג'וינט.
3. נכון שאלף אנשים ששילמו הרבה כסף בשביל לשמוע אותך שר זה אגו טריפ עצום, אבל גם לי יש מיני-אגו משלי והוא לא אוהב את כל ההרגשה הזאת שמישהו עשה לך טובה שהוא בכלל מרשה לך לשמוע אותו שר. קצת נימוס, קצת כבוד, באמת. ולהקת החימום, הו הו להקת החימום. אני יודע שלחלקכם יש חוויות חיוביות מלהקות חימום, אבל לי יצא להתקל רק באלה מהסוג שבין גרוע ונורא. "התעללות" היא אולי לא בדיוק המילה הנכונה אבל היא המילה הראשונה שעולה לי בראש.
5. האומן האהוב עליכם מנגן את הרפרטואר שלו אחד לאחד כמו באלבום. חתיכת מקצוען, הייתם בטוחים שליכולת הזאת אפשר להגיע רק באולפן וגם זה אחרי 27 טייקים ועיבוד מחשב אבל זה - תותח אמיתי. אבל איפה הערך המוסף? בשביל להקשיב לאלבום בווליום עצום יכולתי להשאר בבית. ועוד נחזור לווליום.
6. האומן האהוב עליכם החליט שלא מעניין אותו מה אתם אוהבים בחומר שלו, מה אתם רוצים לשמוע ולמה בכלל אתם פה. הוא עכשיו יאכיל אותכם בעיבודים חדשים כי הוא קרא את סעיף 5 וכי בשביל מה הוא הביא איתו משיקגו שלושה סקסופוניסטים ואקורדיון אוקראיני. אם קניתי כרטיסים להופעת בלוז, יכול להיות שבכלל מה שבאמת רציתי לשמוע זה פאנק-מטאל? אם צובטים אותי לא יורד עלי גשם?
7. אנשים גבוהים תמיד ייתעקשו להתקע בדיוק לפניי. לא משנה איפה אני עומד, כמה צפוף שם והעובדה שאותו איש גבוה יכול לעמוד מאחורי ואני לא הייתי מסתיר לו אפילו את הכפכפים של המתופף גם אם הייתי נועל פלטפורמות. הוא כנראה בטוח שהכתף שלו היא בעצם אחלה שואו. היא לא.
8. הווליום תמיד יהיה גבוה מדי, הגיטרה* מוגברת מדי או לא מספיק מוגברת או שניהם בו זמנית (זהרק נשמע בלתי אפשרי). משום מה לאנשי הסאונד יש סטנדרטים משלהם שלא קשורים לשאר האנושות וממש לא מטרידה אותם העובדה שההופעה היא בשביל הקהל ולא בשביל לבדוק אם אפשר לשמוע ה-JBL החדשים עד קמצ'טקה (לא חשוב מאיפה, קמצ'טקה רחוקה מכל מקום). הסאונדמן שלכם גם נורא אוהב גיטרה באס והוא לא רואה שום סיבה שבעולם למה אתם צריכים לשמוע את השאר.
* תרגישו חופשי להחליף את הגיטרה בכל כלי אחר.
9. הלהקה חושבת שלבצע טוב זה מספיק. אז זהו, שלא. מאחר ולכל הדבר הזה קוראים הופעה (לא אני המצאתי), נראה לי הוגן לצפות שהאומן יידע להופיע. לשיר ולנגן זה יופי, אבל הופעה זה גם איך אתה עומד מול קהל, מתקשר, זז. אבל זה סתם עוד יום עבודה, ובדיוק היום אין לך מצברוח. מעניין לי ת'תחת. אני בחרתי במקצוע שלא מצריך ממני לדעת איך לעמוד על במה, אתה בחרת באחד שכן.
10. וואי, איך בא לי בירה. גם לך? טוב, אני הולך להביא שתיים, זה בדיוק 5 מ' מאיפה שאנחנו עומדים, 5 דקות חזרתי. אני רק צריך להדחף בין 400 אנשים שעומדים על 15 מ"ר, לקחת משכנתא בשביל הבירות, להזהר שאף אדיוט קופצני חסר כל חוש קצב לא ייפגע בי ויישפוך חצי מהבירה על הסקינהד העצבני בגודל של מקרר, לעשות פרצוף מתנצל אחרי שהאדיוט פגע בי וחצי מהבירה נשפכה על הסקינהד העצבני בגודל של מקרר, להדחף שוב בין 400 אנשים בדרך חזרה ולגלות שבבירה אין גזים ושבכלל רצית מים אבל בגלל סעיף 8 המילה "מים" נשמעה יותר כמו "הוגארדן". לקח 23 דקות. תיק תק.

איכשהו, באורח פלאי, ההופעה של Cat Power אתמול בסטוקהולם הצליחה להכיל את כל(!) הסעיפים הנ"ל. אפילו את אלה שסותרים אחד את השני. אכן פלאי הוא הדבר. אולי זה ייכנס למהדורה הבאה של סירס-זימנסקי.
מצד שני, האלבום האחרון שלה, Jukebox עדיין מענג ושום הופעה בזיונית לא תקח את זה ממנו. לעמעם אורות, למזוג כוס סינגל מאלט עם כמה טיפות מים, לשקוע בספה ולהתפנק. הו, לו רק הייתה לי ספה.

Cat Power - Song to Bobby

Cat Power - Silver Stallion