בס"ד

ישתבח ויתברך שמו לעולם ועד. 3 שנים, 3 שנים המתנתי בסבלנות ולא איבדתי תקווה אף לרגע כי ידעתי שהקדוש-ברוך-הוא לא יכזיב את חסידו הנרקב. אחרי כל הימים הנוראים והתקופות הקשות, בהן נפש יהודי לא המתה ועין לציון לא צפתה, בחר אדוני אלוקינו להתגלות בפני. לא היה זה טורנדו, סנה בוער או גינס צוננת שנשאו את דבר האל היישר אל תוך אוזניי, אל ליבי ומשם במפץ גדול לכל קצוות גופי.
נסתרות דרכי האל. מכל המקומות שבעולם שברא בחר דווקא להתגלות ב-Nambucca, מועדון קטן ואפלולי בצפון לונדון שנראה כמו סניף בני עקיבא שכפר בעיקר. בוודאי רצה לבחון את את מאמיניו. אך האמונה הייתה חזקה באותו ערב; אט אט זרמו בני ובנות העם הנבחר מכל עבר, התקבצו והתקהלו תחת כיפת הנמבוקה והחליפו מבטים מלאי תקווה, כאילו חייהם תלויים בדבר.
פיינט ועוד פיינט וגם קצת בוטנים (כשרים) והגאולה מיאנה להגיע. לבסוף, Oi Va Voi עלו לבמה ותפסו את מקומם. "מאלו המתבוללים תבוא הישועה?" הרהור כפירה אחרון השמיע את קולו האילם בתוך ליבי.
ואז החלה המוזיקה לנגן. שומו שמיים. שערות ידיי סמרו, גופי נהיה חיטוטים חיטוטים, בעיני נקוו דמעות ורוחי ריחפה על פני המוניטורים. כשהשכינה עומדת מולך אינך ממשיך עוד לשאול שאלות קיומיות אלא פשוט נאלם דום. או לחלופין פוצח בשירה ומפזז באקסטטיות.
אוי ואבוי חזרו והקב"ה מצדדיהם, לפניהם ומאחוריהם. והוא העומד. מלאכי שרת בכלי נשיפה, כנרית שהייתה גורמת לפרלמן להצטלב וסולנית לתפארת העם היהודי (וכאן עלי לעצור לחשבון נפש קצר ולבקש את מחילתו של אבינו בשמיים שברגע מקודש שכזה חילחלו מחשבות זימה מטונפות לראשי). גילה ורינה ודיצה ושירה התערבבו להן במחולות של אושר בלתי נשלט ונפשי לא ידעה מרגוע. השירים מ-Refugee העלו נשכחות ונצורות והחומר החדש, שכלל שיר הלל ליורי גגרין (גוי גמור!), גרם לחזה שלי להתנפח מגאווה יהודית. אל תקלו ראש, אחיי, כי לא נטרפה עלי דעתי. בקרוב, אם ירצה השם, יגיעו אוי ואבוי לארץ הקודש וגם אתם תזכו למסכת עליונה. הכינו את הכיפות.
עכשיו כל מה שנותר הוא להמתין עד חודש אדר תשס"ז ולהרבות בשמחה עם האלבום החדש. כי כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "כל המציל נפש אחת אל תלבין פניו ברבים, אלא במה שיש בו. הרי זה משובח!"
באופן נדיר, ידה של אשת חיל אדמונית לפרקים, שלקחה את המצלמה מידיי הרועדות, הצליחה לנצור רגעים מקודשים מההתגלות. שתזכה לחיים ארוכים.