Sunday, October 09, 2005

הגיג

יכול להיות, ממש לא בטוח, אבל יכול להיות שמתהווה כאן טרנד שיוכיח סופית שאנחנו כבר לא ילדים. אני מזיין לאנשים את השכל עם זה כבר שבועיים שלושה ובלחץ המערכת עכשיו זה גם עולה על הכתב. זה התחיל במינון הולך ומתגבר של רוק וגראנג' בנוף המוזיקלי, רמיקסים לפרודיג'י, גיטרות מנסרות צצות בכל פינה, הטריפ-הופ האהוב והטוב חוזר! אימצתי את מוחי הבלשי המבריק בנסיון לפענח מה קורה פה. אני רואה מסביבי ג'ינסים קרועים, כמו בסוף היסודי, משהו כמו 90'-91'. הטרנד הנוכחי הוא רטרו אייטיז, שיושב פה כבר כמה שנים ומיצה את עצמו עד תום. אני קרוב לפיתרון, חסרה רק עוד חולייה אחת בשרשרת... ובכן, שרלוק המלוק עושה זאת שוב! מה בא אחרי האייטיז? הניינטיז! וזה יכול להיות גדול! שימו לב שהרטרו תמיד יותר טוב מהמקור: האייטיז היו ימי הביניים, דה דארק אייג'ס שבין תור הזהב של לד זפלין, פינק פלויד והנדריקס לרנסאנס של נירוונה, פרל ג'אם, הסמאשינג פאמפקינז ופיית' נו מור (וכמובן מופע הארנבות של ד"ר קספר), קוונטין טרנטינו וקייט מוס. רטרו האייטיז הביא לנו הרבה מאוד דברים מעולים כמו פישרספונר וגולדפראפ, ולמרות הג'ינס עם הקרעים והטי-שירטס הוורודים, לפחות הגבות העבות נשארו בגדר טעות היסטורית. אז עכשיו זאת באמת הולכת להיות חגיגה, אפילו אם נצטרך לסבול ילדים עם חולצות פלאנל משובצות. קוונטין טרנטינו כבר חזר, קייט מוס גם כן, ונקודת הפתיחה כל כך גבוהה שאי אפשר ממש לפספס. תמיד חשבנו כמה זה היה נפלא שתקופת התיכון שלנו נפלה בדיוק על השנים הכי טובות של הניינטיז עם כל השמות שכבר הזכרתי ועוד כל כך הרבה אחרים, איזה כיף זה שהטעם המוזיקלי שלנו התהווה והתעצב בתקופה כל כך עשירה מוזיקלית. מצד שני, זה גורם לך להרגיש ממש זקן כשתקופה שכבר עברת חוזרת כרטרו...

4 comments:

Anonymous said...

ד"ר קספר גם כן בסוג של קאמבק.
נשאר רק לראות אם הוא יהיה מוצלח כמו הופעת האיחוד שלהם.. (לא שנראה לי שהבסיסט הדוס יעלה להדרן כל פעם)

Shachar said...

הוא נביא, הוא נביא, הוא נביא... אה, וגם - לא יפה שאמרת שלחצתי. תשאיר את הכביסה המלוכלכת, יו נו

יובל said...

נו, רק חבל שהרטרו זז קדימה ולא אחורה. וחוצמזה, הניינטיז היו רטרו בעצמם, לא? רטרו או לא, רעש זה לא מוזיקה בדיוק כמו שצפצופים זה לא מוזיקה - והנה סיכמתי לכם שני עשורים :-) אני מקווה שיהיה לנו רק טוב. מזל שבמוזיקה אפשר להמשיך ולהאזין לאותו דיסק שקנית לפני עשר שנים. הלוואי והייתי יכול למצוא את נעלי הספורט שלי מלפני עשר שנים או יוגורט מילק מן. אומרים שאין דבר יותר עצוב מאיש נוסטלגי בן 27, אבל מי שאמר לא היה בהופעה של אדיר מילר (אה.. גם אני לא הייתי).
חוצמזה מזלט על הרסספווד, העיקר שאתם מסתובבים בבלוגים הנכונים :-)

Anonymous said...

the interesting thing is that noise CAN be music, just as bips can and anything else.