לונדונקרייב - חלק א

כדי לא לתת לקולגה לפתוח פער, הייתי חייב לנסוע בעצמי ללונדון ולבדוק את הדברים מקרוב. גוד דאמ איט, הכל קורה שם. אני לא יודע מאיפה להתחיל. זה הולך להיות ארוך:

ספר – מעצבת העל שאני הכי אוהב בעולם קנתה לי במתנה את הספר המגניב הזה; מדריך של rough guide שכולל מאות פלייליסטים של להקות, ז'אנרים, נושאים (כמו 'קאברים שמוצלחים יותר מהמקור') ושאר ירקות (שירים מהסימפסונים, שירים שהוזכרו בספרים של מורקמי וכו'). תענוג של ספר, תודה יקירתי.
סרט – לפני ההקרנה של Wallace and Gromit צורף סרט קצר של הפינגווינים ממדגסקר שהיו האופ-סייד-קיקס הכי קרועים והדבר הטוב היחיד שיצא מהסרט. בקיצור, הפעם הם לבד, יוצאים למבצע צבאי מטורף בסרט שדוחס כל מה שמוגש בשעה וחצי לתוך 10 דקות. ככה אנימציה צריכה להיות.
עוד סרט – כל כך הרבה ציפיות וכל כך מעט מה להגיד. The corpse bride החדש של טים ברטון יפהפה, מלא בדיחות חמודות ועשוי נפלא. יחד עם זאת, הוא פשוט לא מצליח להלהיב. בכלל. קשה לשים את האצבע אבל נראה שבגלל שטים ברטון כל כך מגוון ומלא דמיון ביצירות שלו עד היום, נוצרה אצלי ציפיה רצינית שהוא יקח את הסרט הזה למקום חדש, כזה שאפילו הוא עוד לא היה בו. איכשהו זה לא ממש קרה. אולי זה העלילה שלא מצליחה לרתק, אולי זה חוסר ההצלחה להתעלות על – The night before Christmas ואולי זו התחושה שברטון מתחיל למחזר את עצמו, קשה לאמר. איך שלא יהיה, אני עדיין מחכה בסבלנות לעוד איזה ביטל ג'וס.