רגישות תעשייתית

את ניין אינצ' ניילז גיליתי לראשונה בתקופה שהוציאו את The downward spiral, ימי התיכון העליזים, לפני שהתברגנתי וזנחתי את הז'אנרים הכועסים יותר. אחד הדברים היפים בהם הוא שבתוך הז'אנר, שתנאי הקבלה אליו הם בדרך כלל הרבה ניכור, אגרסיה ועוד ניכור, הם הצליחו תמיד להכניס טונות של רגש בלי לשבור לרגע את הסגנון התעשייתי. הם עושים כבר שנים את אותו הדבר שאותי הפסיק קצת לעניין.
האלבום האחרון שלהם לא נופל מקודמיו, אבל גם לא מחדש כלום. ואז מ-skip אחד לשני אני פתאום נופל על שיר שעושה לי פרפרים בבטן. כמו Hurt לפני קצת יותר מעשור, הפעם זה Right where it belongs. תענוג.
חבל שלזה ג'וני קאש כבר לא יעשה קאבר...

NIN - Right where it belongs