ניסוי כלים

"מה לעזאזל זה היה?!" אמרתי למיס פליקס כשיצאנו מההופעה, כשחיוך ענק מרוח על הפנים של שנינו והאדרנלין בעורקים מונע מאיתנו להאט את צעדינו.
אחרי שבועות של טחינה דקה של הסינגל של Stateless, החלטתי שאם אין אלבום כדאי לפחות שתהיה הופעה. ואכן הייתה. כזאת שעולה בירה וחצי ומשכה קהל של 30 אנשים שמחצית מהם באו כי קיוו לשגל את אחד מחברי הלהקה, או לפחות את הסאונדמן. כל מה שיחלתי לו באותו ערב הוא פסקול נעים לבירה שלי, משהו שימלא את הערב וישכיח ממני את הגעגועים ליקירתי שעזבה אותי לשבוע (ביום הראשון היה כיף, בשני עשיתי כמה דברים שתמיד רציתי ולא כוללים אסייאתית, מהשלישי ואילך אני מתאפק מלהתקשר אליה כל יום ולצעוק עליה שהיא לא בסדר, ואיך היא מעיזה לעזוב אותי ככה ולמי אני אכין ארוחת ערב? לעצמי?). מה שקיבלתי היה כאמור אחד הדברים המפתיעים מזה נצח; Stateless הוכיחו שזאת לא ההפקה שגורמת להם להשמע מהוקצעים ואיכותיים אלא הם עצמם. מתופף חייתי ואלים (קרע את הפדל של הבס בהופעה, ריספקט), קלידן אפל, בסיסט שחור גרובי, דיג'יי שגעון וסולן עם כריזמה של מגה-סופר-סטאר גרמו לי להתפתל על הרחבה בלי הפסקה. 4 שירים שלהם זה כל מה שאני מכיר, מה שלא מנע ממני לשחוק את הסוליות שלי בכמה סנטימטרים ולידיים להתעופף באויר באותו ערב. מאז התיכון לא הרגשתי כאלה וייבס. הייתי אומר שזה מריח כמו רוח נעורים אלמלא החברה האלה כבר מזמן עברו את הגיל של אלכס טרנר. השואו שהם נותנים ב-Barfly היה יכול לעבור טוב גם באיצטדיון וומבלי, מה שגורם לי לתהות שוב – כל כך הרבה כשרון, כל כך הרבה נסיון בלי אלבום? איזה עולם רקוב...
במסורת הפרגון, הלכנו לדבר עם הסולן אחרי ההופעה. הפרפורמר האנרגטי עם הקול האדיר הפך אל מול עיננו לבחור אנגלי חייכן עם מבט מזוגג מבירה, מה שגרם לי לחבב אותו אפילו יותר. "תגיד, אתם השתגעתם? למה אין לכם אלבום? ומה היא נוסעת לי פתאום לשבוע? זה נשמע לך הגיוני? למי אני אכין ארוחת ערב? לך?" רציתי לצעוק עליו. במקום זה אמרתי כמה הם מעולים ושקדימה עם האלבום, כי אני מזדקן מהר. הוא, מצידו, הזמין אותנו להופעה נוספת שלהם שלהם בשבוע הבא. אני, מצידי, עושה את אותו הדבר: אם במקרה אתם בלונדון ב-18.5, תגיעו ל-Battersea Art Center ותזכו להופעה שלהם. חינם.
סינגל חדש יוצא בימים הקרובים והאלבום עצמו ביוני. הנה עוד שני שירים מהסינגל מ-2005, תכינו את עצמכם.

Stateless – Bloodstream
Stateless – Bluetrace

ובאותו הזמן בדיוק, כמה מיילים דרום מזרח, הופיעו Malajube, הבשורה האחרונה ממונטראול. אם המוזיקה שלהם הייתה מגיעה עם סקיני ג'ינס, עניבה שחורה דקה ומבטא קוקני יש סיכוי סביר שלא הייתי נופח בכוון הכללי שלה, אבל החבורה הפרנצ'-קנדית הנועזת הזאת לא מהססת לשיר את כל השירים שלהם בצרפתית. אני הרמתי ידיים מלנסות ולהסביר איך ולמה זה נשמע כל כך טוב. רקוב העולם הזה, רקוב.

Malajube – P Filo
Malajube – Fille Lumes