אירופה אירופה

שוב נקראתי אל הדגל. הפעם מלך בלגיה, אלברט ה-II (שעלה לשלטון אחרי אלברט ה-I), ביקש את נוכחותי בכבודו ובעצמו. הייתה איזה תקרית קטנה בנוגע למכלן קוקו שאכלתי בפעם האחרונה שהייתי בבלגיה. מסתבר שמדובר בסמל הלאומי ולא במאכל הלאומי. טעות תמימה.
באותו הזמן הייתי ברוטרדם. ביקרתי צ'יף אינדיאני שפגשתי לפני 6 שנים בגרנד קניון. סיפור ארוך. הייתי חייב לזנוח את הצ'יף ולעלות על רכבת שתביא אותי ישירות למכלן. אל תתנו לסטיגמה הזאת של יהודים על רכבות באירופה להטעות אותכם. האירופאים כבר לא מה שהם היו פעם. הם אנשים חדשים לגמרי.
כשעליתי לרכבת, גיליתי שיושבת שם בחורה צעירה עם לוק מזרח אירופאי, ומהרגע הראשון שהניחה את עיניה עלי היא לא הפסיקה לעפעף לכיווני. כמו כל זכר טיפוסי נשארתי מאובן במושב. אחרי 10 דקות היא עשתה את דרכה אלי והתיישבה לידי.
"אני מטיילת באירופה כמה שבועות, בעיקר ברכבות" היא לחשה לי ברכות לתוך האוזן. "את הטיול התחלתי במילנו, ואני מתכננת לסיים אותו חזרה בבית, בפולין" היא המשיכה תוך כדי שהיד שלה משתחלת במיומנות מתחת לחולצה שלי. "את יודעת שזאת הרכבת למכלן, נכון?" אמרתי לה. "מה, מכלן לא בדרך למינסק?" היא שאלה. פולניה מטומטמת, חשבתי לעצמי, אבל איזה חזה. "כן, כן, זה בדרך..." השבתי את התשובה היחידה שיכולתי לחשוב עליה.
כשהגעתי למכלן, לא נותרה לי ברירה אלא לרדת בתחנה כדי לא לאחר לפגישה עם המלך למחרת. כשכבר הייתי על הרציף והיא עמדה והסתכלה עלי בחושניות מחלון הרכבת, הבנתי שאני אפילו לא יודע את שמה. "איך קוראים לך?" צעקתי תוך כדי שהרכבת מתחילה להתקדם. רעש גלגלי הרכבת מנע ממני מלהבין את תשובתה. "איך???" זעקתי שוב. "רחל! רחל!" היא צעקה כשגופה תלוי בחציו מחוץ לחלון הרכבת המתרחקת.
למחרת בבוקר, התייצבתי בארמון של אלברט ה-II. "תגיד, זה לא קצת מוזר שיש במדינה שלכם מלך? אפילו תיירות לא רואים מזה..." פתחתי את השיחה במתקפה. ניכר היה על פניו שהוא כבר התמודד עם השאלה הזאת מספר פעמים בחיים שלו. "וסלסטוויל צריכה מלך?" הוא עונה לי מדושן מעונג מהתשובה המחוכמת שלו. אתה יותר מטומטמם מרחל, חשבתי בליבי והמחשבות שלי נדדו אל זכרונות האתמול, והשיר ששמענו יחד, כל אחד עם אוזניה אחת.

Guillemots – Cat Eyes