אוי ואהוי

עוד לא יבש הפונט מהפוסט על ה- The Earlies והנה אני מוצא את עצמי שוב בהופעה. The Decemberists חצו אוקיינוס שלם בשביל להגיע ל- Koko , אחד המקומות הכי שווים בלונדון. למה לעזאזל להקה בסדר גודל שלהם מופיעה במקום כזה? הם לא אמורים להופיע באיזשהו מועדון קטן ומעושן? התשובה לשאלה הזאת טמונה בשיחה אקראית של שני תושבי האי שעמדו לידי בתור הארוך בכניסה:
- "זה מדהים שהוא (הסולן) אמריקאי"
- "הוא אמריקאי? הייתי בטוח שהוא אנגלי. הוא ממש נשמע אנגלי"
לפעמים, אני חושב שהאנגלים יותר מטומטמים מרוב העולם. דונט גט מי סטרטד און דיס. תשאלו את פדידה, הוא כבר נטש את האי.
ובחזרה להופעה. זה היה קצת כמו בליינד דייט שסרח; אתה שומע את הבחורה בטלפון ומתלהב, היא נשמעת לך מרתקת, מיסתורית. השיחה נגמרה מזמן ואתה ממשיך לבנות את הדמות שלה בראש. אתה כבר ממש מצליח לדמיין איך תתענג כשתפגשו. ואז מגיעה הפגישה, היא באה עם חצאית ג'ינס ארוכה צמודה, יש לה שערות על הידיים וכל הזמן מפריע לה שמעשנים סביבה.
הדצמבריסטס פשוט לא נשמעו כמו שדמיינתי אותם בהופעה. לי הייתה תמונה בראש של כמה פיראטים שעולים ושרים שירים שמריחים מרום ופיח של ארובות. איכשהו, קיבלתי להקת פופ. להקה פופ טובה אפילו, אבל זה בערך כמו "שודדי הקאריביים" בלי ג'וני דפ. לא ממש כיף.
שלא תבינו לא נכון, הייתה בננה של הופעה. הסאונד היה תענוג, השירים שלהם תמיד בכיף, ולסולן שלהם יש קול לא יאמן (לא, הוא לא בריטי!!!). הוא גם הצליח להשתעשע עם הקהל כמו עם כלב פודל. זה כלל בין היתר, הרפיה קולקטיבית של הרגליים באמצע ההופעה, לחיצת ידיים וחיוך למי שעומד מימינך ומשמאלך וישיבה על הרצפה בהדרן. אם הוא היה מבין את הכח שיש לו ביד הוא היה מבקש מכל הבחורות להתפשט. אידיוט.
קראתי בכמה מקומות שהם מעולים בלייב. אז אולי הם היו עייפים קצת, או באו בהרכב חסר (איפה הכינורות?) ואולי זה הייתי (שני פיינטים ו-4 שעות בלי להשתין הופכות אותי לבלתי נסבל) אבל ככה זה היה. היום בבוקר, דבר ראשון, שמתי שוב את האלבום האחרון שלהם, רק בשביל לראות שלא נעשה פה נזק בלתי הפיך. מהר מאוד נרגעתי. אני אוהב אותם. כנראה שנשאר בקשר טלפוני או משהו.

The Decemberists – The Mariner’s Revenge: Live (וכל ההופעה)
The Decemberists – Human Behaviour: Bjork cover