אף פעם לא מוקדם מדי

למה ללכת להופעה של The Earlies ? מאותה סיבה שהכלב מלקק לעצמו את הביצים. או סתם כפיצוי על זה שכבר אמצע מאי ועדיין יורד על הכלב הזה גשם כל יום בדרך לעבודה. האמת היא שזאת באמת אחת הסיבות היחידות שהלכתי להופעה. לא שחלילה אני חושב שהם פחות מלהקה מעולה, אבל המוזיקה שהם עושים מורכבת, עשירה ועדינה כל כך שחשבתי לעצמי שאולי כדאי להשאר בבית ודי. כמה טוב שלפעמים, ממש כמו ג'ורג' קוסטנזה, אני עושה בדיוק את ההפך מהאינטואיציה שלי.
אז החצי האנגלי של הארליז עשו איחוד משפחות עם החצי הטקסני (=מטקסס), שהביאו איתם עוד כמה חברים לביקור בלונדון. החברה הראשונה היא Dawn Landes, הילדה הכי חמודה שראיתי כבר נצח. היא ניגנה כמה שירים שכללו בעיקר אותה וגיטרה ולפעמים קצת עזרה מאיזה חבר ארליז אקראי. ברגע שהיא התחילה לשיר, אני התחלתי לחייך. המוזיקה שלה כל כך נאיבית ופשוטה שצריך המון אומץ לעלות איתה ככה על הבמה. שאני רק שומע אותה, אני לא זוכר בדיוק מה הקסים אותי כל כך, אבל כשאני גם רואה אותה, אני נמס מחדש. בסוף ההופעה לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה שהיא הייתה בריליאנט, והיא ענתה לי: "באמת? תודה! אם באמת חשבת שאני כזאת בריליאנט, אולי אפשר סיגריה?" איזו מותק.

Dawn Landes – Suspicion: video

אחריה עלו Midlake. מישהו מכיר? אני מקווה שאני לא פוגע במישהו, אבל בחיים לא שמעתי את השם הזה לפני שלשום. להוציא איזה ווירדו אחד שבא רק בשבילם, והכיר את כל השירים, כולל אלו מאלבום שעוד לא יצא (מה שגרם אפילו ללהקה להרים גבה או שתיים), נראה שגם שאר הקהל לא ממש ידע במי מדובר. האמת היא שאין הרבה לי מה להגיד על מידלייק. מהמעט ששמעתי, קצת אמצע הדרך מדי, אבל מה אני מבין. מסתבר שג'ייסון לי הוא גרופי שלהם. להם זה חשוב עד כדי כך שהם מצטטים את הביקורת שלו באתר שלהם ועל גבי הסינגל מהאלבום שיוצא עוד שבועיים. לי זה נשמע קצת כמו שהדג נחש יצטטו את אקי אבני על הסינגל הבא שלהם, אבל שיהיה להם לבריאות.

Midlake - Roscoe

ואז באו הארליז. שניים, שלושה, ארבעה והם ממשיכים לעלות. לתומי הנחתי שהם רק עוזרים להם לסדר את הבמה אבל מסתבר שלא. כמו שהזכרתי בהתחלה, הסאונד של הארליז הוא חלק קריטי במוזיקה שלהם. אז כדי להסיר ספק לגבי האיכות מליבם של קטני אמונה כמוני, עלו 10 אנשים לבמה בגודל של חצי מהריף ראף (מקום סופר אינטימי ה-Barfly) עם מגוון כלים וכמות שאפשר להקים איתה את הפילהרמונית של דימונה. אני לא מגזים; ברגעי השיא אחד משני(!) המתופפים ניגן גם בטרומבון, הגיטריסט בחצוצרה, והבסיסט במלודיקה. אז אמנם לא היתה בהופעה את הרכות המופלאה שיש באלבום אבל המוזיקה שלהם פשוט גדולה והאנרגיות שלהם הכי כיפיות. הם הפכו את הבמה למעבדת ניסויים וניגנו הרבה קטעים מהאלבום החדש (שיוצא באוגוסט, Yey!). ממה ששמעתי, יהיה תענוג. לצערכם, עוד אין דוגמיות מסתובבות חופשי אז תאלצו להסתפק בשיר שסגר את ההופעה. למי שעוד לא מכיר אותם, תחזיקו חזק.

The Earlies – The Devil’s Country