ים של בייגלה

הרבה מוקדם מהצפוי, ובטח מהרצוי, שוב יורד פה שלג, ושוב אני מוצא את עצמי הולך ברחוב והשלג עף לי לפרצוף. אני לוקח בפינה שמאלה, לא יכול להיות שהרוח נושבת בשני כיוונים שונים בו זמנית. אז זהו שכן.

החלטתי להתלונן. הלכתי לחלון הקטן בכניסה לרכבת התחתית, איפה שתמיד אנשים מתלוננים. ישב שם הודי משועמם שנראה כאילו לא נתנו לו לצאת מהבוטקה שבועיים והוא ממש ממש צריך פיפי.

אמרתי, אני רוצה להתלונן על זה שהרוח תמיד נגדי והשלג עף לי לפרצוף. אמר, תראה, פה זה מערכת סוציאליסטית. אמרתי, מה קשור? אמר, עושים מה שלטובת הכלל. אמרתי, נו, ולהעיף לי את השלג לפרצוף זה לטובת הכלל? אמר, ומה עם כל האנשים שהולכים לכיוון השני? אמרתי, וואללה.

***
וככה, בעוד השלג נערם לו לאיטו אני באירוניה מושלמת מכין את הפלייליסט החדש שמוקדש לתשוקתו של שחר לאכול בייגלה על החוף. מסתבר שאין שם בחוץ שום שירים טובים על בייגלה. ובבקשה לא לנפנף לי במוניקה סקס. אז מה שיצא זה הרבה שירים על הים, ובסוף אחד שקשור להרגשה שיש אחרי שישבת כל אחר הצהריים על החוף ולא אכלת כלום ופתאום האיש של הבייגלה מתחיל לצרוח "כבד לי, כבד לי, תקנו כבר" ועוד אחד שמוקדש לאיש הבייגלה שבטח זה מה שהוא היה אומר אם במקום כובע קאובוי מנומר הוא היה חובש פאות ביזאריות ומסתובב בלונדון במקום בגורדון...