!לא, לא, ברצינות

המערכה הקטנה שהייתה מול Sub Pop הסתיימה בתיקו לטובתנו. אבל את הסיפור המעניין הזה אני משאיר לרועי לספר לכם בקרוב. אם הוא לא עושה את זה, תנדנדו לו. זה סיפור מרתק שיהדהד עוד שנים, בעיקר בבית אבות שרועי ואני נחלוק ברבות הימים.
סיפור קצת פחות דרמטי אבל לא פחות חשוב הוא שיתוף הפעולה של מונוקרייב ו-Parlophone. כמו החיבור של גוגל לאפל, גם פה מדובר בשותפות שמכה גלים בתעשיה. בגדול השיתוף מבוסס על המודל העסקי הבא: אנחנו מקבלים מפעם לפעם mp3 ואם יפים השכנים בעיננו, אנחנו ממליצים עליו בבלוגנו. כשנצבור 6,000,000 הורדות שיגיעו מאיתנו, נוכל לבחור מתנה מבין כדור ים מתנפח, רדיו שעון אופנתי או ערכת חוקן ביתית.
אז אתמול הגיע אלינו השיר הראשון, שגרם לי להשאיר שלולית גדולה על הכסא המשרדי המשוכלל שלי; מכל הלהקות שבעולם קיבלנו את הסינגל החדש של All Saints. האינטגריטי המקצועי שלי אמר לי לשלוח את השיר בחזרה לכריס, הבחור הנחמד מפרלופון, ולהגיד לו שבחתונה שלו ינגנו את אול סיינטס, אמן, ושאם עוד פעם הוא שולח לי משהו כזה אני בא אליו למשרד ומנגב את אחורי עם משטח העכבר שלו. אבל הייתי כל כך מרוצה ומשועשע מזה שבכלל שלחו לנו משהו וכמו פרסי משוק הפשפשים, שעל המכירה הראשונה ביום אף פעם לא מוותר (זה עושה עין הרע מסתבר), החלטתי שאני נותן במה לאול סיינטס החדש, שככה יהיה לי טוב.
ועכשיו תענו לי ברצינות – זה רק אני, או שהשיר הזה ממש בסדר? הוא לפחות מתחיל אחלה. ואז הן שרות. בכל מקרה, רק שתדעו, לא מכרנו את נשמתנו לשפן וביקשנו יפה מכריס שפעם הבאה, בלי פדיחות, ושיתחיל לשלוח סמפלים מרדיוהד החדש או לפחות דברים מעניינים מ-Regal, לייבל האינדי שלהם.
אה, וכריס ביקש יפה גם שאני אזכיר שביום חמישי מדליקים את אורות הכריסטמס באוקספורד ושעה אחר כך אול סיינטס יחתמו על האלבום החדש בוירג'ין. הסברתי לו שזה חג של גויים וגם ככה כל הקוראים בישראל, אבל הוא הפציר בי והבטיח שיוסיף לרשימת הפרסים חנוכיה וייר-לס. אז הזכרתי.

All Saints – Chik Fit