תן משלשל בערפל

לא יכולתי לבקש הופעה מתאימה יותר לליל כל הקדושים מאשר I Love You But I’ve Chosen Darkness. אולי Cradle of Filth. הלומינייר לבש אוירת חג עם עטלפים שתלויים מהתקרה, ברמנית ערפדית (גררר...) ומלא קורי עכביש וגולגולות פזורות בכל עבר.
אני לא בטוח שיש מקבילה אנגלית לביטוי "לא כל יום פורים" אבל עם כל האירוניה האוילית זה בדיוק המשפט שהייתי בוחר לתאר בו את הערב הזה. נראה כאילו הוא זכה לאותו טיפול שמקבלות הכתוביות בסוף פרקי ההאלווין של הסימפסונס (תודה פרנק!).
בשונה ממסורת הופעות החימום המשובחות, הפעם היו שתי להקות מחורבנות באמת. הרגע היחיד ששווה איזכור היה בהופעה של The Low Lows. הסולן שלהם, שנראה כמו נהג משאית עם זקן עבות, מעיל ג'ינס, כובע בייסבול וכפפות אצבע, זעק לפתע בין שני שירים:
Mom! Can I get a drink here?!
What do you want? Same thing? coming right up ענה קולה של אמא, שהגיחה לפתע בין האנשים בקדמת הבמה.
אני הייתי מאוד מרוצה מהסצינה ההזויה ומיד צרחתי לעברה: !!!Mom! The meatloaf! Fuck. למזלי הקריאה שלי התקבלה בהבנה.
כשכבר ILYBICD עלו לבמה האוזניים היו קצת עייפות אבל לא משהו מעורר דאגה. אחד הדברים היפים במוזיקה שלהם הוא האוירה האפלה (הממ...בחירת מילים מקורית) והמהפנטת שעוטפת אותה. בהופעה חיה, האוירה הזאת די נעלמה ובמקומה הופיעה אנרגיה פולנית, נגינה נמרצת ורעש. הרבה רעש. מהסוג שפורטיס נוהג לעשות. זה אמנם לא היה בדיוק מה שציפיתי, אבל אם נשים בצד את הכמיהה שלי להופעה אינטימית ושקטה, זאת הייתה הופעת רוק בריאה של להקה שלרגע לא נשמעה כאילו יש מאחוריה אלבום אחד בלבד.
עד כמה שנהניתי, את השירים האחרונים בחרתי לראות מהבר. "אתה לא נהנה?" שאלה אותי הערפדית.
“I love them, but I’ve chosen Guiness” עניתי בשנינות רגע לפני שנעצתי לה יתד עץ בלב.
הוידאו שצילמתי בלתי שמיע לחלוטין בגלל הווליום המוגזם אבל אם בכל זאת בא לכם, תהנו. בתמורה הנה קטע יותר מוצלח מהופעה שהייתה למחרת.