חבר שכמותך

אחרי שהבהרתי את עמדתי מול כריס, ידידי הפרלופוני, הוא אמר שגם הוא לא חובב פופ גדול אבל האול סיינטס החדש ממש מפתיע בכמה שהוא טוב (בגלל זה הוא מצליח כל כך, נכון כריס?). הוא גם הבטיח שלהבא הוא ישלח דברים שיהיו מסונכרנים עם הטעם המוזיקלי של מונוקרייב. לפני כמה ימים קיבלתי ממנו מייל נוסף. פתחתי אותו מלא סקרנות אך ורק כדי לגלות שמדובר ב-Tiny Dancers, עוד להקה יורקשרית מעוררת פיהוקים.
בשלב הזה כבר התחלתי להשלים עם העובדה שלא תצא מהידידות הזאת שום דבר. הדבר היחיד שכריס סיפק לי עד כה הוא להיות מטרה לכל חץ אפשרי שרועי ואני תמיד רצינו לירות לעבר חברת תקליטים:
"נראה שהם אפילו לא מתאמצים לגלות כשרונות חדשים אלא רק מנסים לרכב על תשתית קיימת של להקות ולהפוך אותן למוצר רווחי" תקף רועי .
"וכשמתעסקים במוצרים, אסור כמובן לשכוח מי הצרכן שאליו הם מכוונים – בני נוער, שהם כנראה כח הקנייה הגדול ביותר למוזיקה. לא פלא שיש כל כך הרבה מוזיקה מחורבנת במיינסטרים" פסקתי בנחרצות.
מלאי סיפוק מעצמנו, הבנו שאולי בכל זאת כדאי שנשאר חברים של כריס. בדרכו שלו הוא גורם לנו להרגיש מאוד טוב לגבי העולם (אם רק היינו יכולים להשוות ולראות שגם יש לו יותר קטן זה היה ממש מושלם).
כריס חש כנראה בתנודות קוסמיות שליליות ואתמול שלח אלי את השיר הראשון שאני שמח לתת לו במה פה - Siobhan Donaghy (שלמרות השם היא לא אסיאתית. חבל). הילדה בת ה-22 הזאת הספיקה לעשות לא מעט לגילה. היא הוחתמה על ידי חברת תקליטים בגיל 14, הייתה חלק מהשוגבייבז עד לפני כמה שנים (אבל אנחנו נתעלם מהכתם השחור הזה) ומוציאה במרץ את האלבום השני שלה, Ghosts. בשיר שקיבלתי היא נשמעת כמו סוג של קייט בוש פוגשת את אניה עם ארומה רעננה. בשירים אחרים ששמעתי העבר הפופי שלה רודף אותה קצת יותר מדי בשירה ובעיבוד. מצד שני, היו גם הבלחות טריפ הופיות מעניינות. אני לא באמת יכול להבטיח לכם איכות אבל אתם יודעים, בסוף היום זאת המלצה מכריס ואת מה שצריך לדעת על הגבריות שלו אתם כבר יודעים.

Tiny Dancers – 20 to 9
Siobhan Donaghy - Ghosts